הג'אז הוא הרבה יותר מז'אנר מוזיקלי; הוא פילוסופיה של חופש בצלילים. הוא מודל מוזיקלי יחיד הממחיש דמוקרטיה במיטבה — והגיע הזמן שהיחס הממסדי אליו ישקף את מרכזיותו התרבותית.
מועצת הג'אז הישראלי תפעל:
1. להכרה בג'אז כ"סוגה עילית" ללא סייג
הג'אז אינו "מוזיקת רקע" ואינו "בידור קל". זוהי אמנות הדורשת רמה טכנית ואינטלקטואלית המשתווה, ולעיתים עולה, על זו של המוזיקה הקלאסית המערבית. אנו דורשים להשוות את מעמדו הסימבולי של הג'אז לזה של האופרה והתזמורות הפילהרמוניות.
2. לתמיכה ישירה ביוצרים ובמבצעים: תמריצי מס והקלה בנטל
האמנות אינה צומחת בחלל ריק; היא זקוקה לתשתית כלכלית שתאפשר ליוצר להתפנות למלאכת היצירה. נטל המיסוי הנוכחי חונק את האמן העצמאי.
- **הדרישה:** יצירת מנגנון החזרי מע"מ עבור הוצאות מקצועיות של אמני ג'אז (רכישת ותחזוקת כלי נגינה, שכירת אולפני הקלטה, שירותי הפקה ופרסום). - **הדרישה:** הכרה באמני ג'אז כ"עוסקים בקידום תרבות" הזכאים לנקודות זיכוי ופטורים ממס על מענקים ופרסי יצירה, כדי להבטיח שהתמיכה הציבורית תגיע במלואה אל היצירה עצמה.
3. לתיקון האפליה התקציבית
קיים פער בלתי נסבל בין התקציבים הממשלתיים המופנים לשימור מוזיקה אירופאית מהמאה ה-18 לבין אלו המיועדים לקידום היצירה החיה של ימינו.
- **הדרישה:** הקצאת תקציבים ייעודיים להרכבי ג'אז, תזמורות גדולות (Big Bands) ומרכזי מצוינות, כדי להבטיח אופק תעסוקתי הולם לאמנים המצטיינים.
4. להגנה על המרחב היצירתי החי (מועדוני הג'אז)
מועדוני הג'אז הם ה"מעבדות" שבהן מתרחשת החדשנות. סגירת מועדון ג'אז היא פגיעה בתשתית התרבותית של המדינה.
- **הדרישה:** הכרה במועדוני ג'אז כ"מוסדות תרבות ללא כוונת רווח" והענקת הקלות בארנונה ובשכירות, כדי לשמור על הג'אז נגיש בלב הקהילה.
5. להרחבה והעמקת הג'אז כעמוד השדרה של החינוך המוזיקאלי
לימודי ג'אז מפתחים גמישות מחשבתית, הקשבה וערכים דמוקרטיים.
**הדרישה:** הטמעת לימודי אלתור ותולדות הג'אז כחלק מתוכנית הליבה בכל בית ספר למוזיקה, מהיסודי ועד האקדמיה. המצוינות בג'אז חייבת להיות יעד לאומי.
6. לנוכחות במדיה הציבורית
התעלמות המדיה הממסדית מהג'אז היא פגיעה בזכות הציבור לצרוך תרבות איכותית.
- **הדרישה:** הבטחת זמן שידור איכותי בשידור הציבורי להופעות חיות, ראיונות עם אמנים ותוכניות העשרה, כדי לחשוף דור חדש של מאזינים למצוינות הזו.
---
מועצת הג'אז הישראלי קוראת להחזיר את הג'אז למרכז הבמה.
עולם ללא ג'אז הוא עולם ללא אלתור, ללא דיאלוג וללא חופש. תמיכה ביוצרים ובמבצעים באמצעות תמריצים כלכליים וממסדיים אינה "חסד", אלא השקעה הכרחית בעתיד של חברה יצירתית, פתוחה וקשובה יותר.