הג'אז הוא הרבה יותר מז'אנר מוזיקלי; הוא פילוסופיה של חופש בצלילים. הוא מודל מוזיקלי יחיד הממחיש דמוקרטיה במיטבה — והגיע הזמן שהיחס הממסדי אליו ישקף את מרכזיותו התרבותית.
מועצת הג'אז הישראלי תפעל:
1. להכרה בג'אז כ"סוגה עילית" ללא סייג
הג'אז אינו "מוזיקת רקע" ואינו "בידור קל". זוהי אמנות הדורשת רמה טכנית ואינטלקטואלית גבוהה. במועצה תבקש להשוות את מעמדו של הג'אז לזה של האופרה והתזמורות הפילהרמוניות.
2. תמיכה ישירה ביוצרים ובמבצעים: תמריצי מס והקלה בנטל
האמנות אינה צומחת בחלל ריק; היא זקוקה לתשתית כלכלית שתאפשר ליוצר להתפנות למלאכת היצירה. נטל המיסוי הנוכחי חונק את האמן העצמאי.
- הציפייה: יצירת מנגנון החזרי מע"מ עבור הוצאות מקצועיות של אמני ג'אז (רכישת ותחזוקת כלי נגינה, שכירת אולפני הקלטה, שירותי הפקה ופרסום).
- הציפייה: הכרה באמני ג'אז כ"עוסקים בקידום תרבות" הזכאים לנקודות זיכוי ופטורים ממס על מענקים ופרסי יצירה, כדי להבטיח שהתמיכה הציבורית תגיע במלואה אל היצירה עצמה.
3. תיקון האפליה התקציבית
קיים פער בלתי נסבל בין התקציבים הממשלתיים המופנים לשימור מוזיקה אירופאית מהמאה ה-18 לבין אלו המיועדים לקידום היצירה החיה של ימינו.
- הציפייה: הקצאת תקציבים ייעודיים להרכבי ג'אז, תזמורות גדולות (Big Bands) ומרכזי מצוינות, כדי להבטיח אופק תעסוקתי הולם לאמנים המצטיינים.
4. ההגנה על המרחב היצירתי החי (מועדוני הג'אז)
מועדוני הג'אז הם ה"מעבדות" שבהן מתרחשת החדשנות. סגירת מועדון ג'אז היא פגיעה בתשתית התרבותית של המדינה.
- הציפייה: הכרה במועדוני ג'אז כ"מוסדות תרבות ללא כוונת רווח" והענקת הקלות בארנונה ובשכירות, כדי לשמור על הג'אז נגיש בלב הקהילה.
5. הרחבה והעמקת הג'אז כעמוד השדרה של החינוך המוזיקאלי
לימודי ג'אז מפתחים גמישות מחשבתית, הקשבה וערכים דמוקרטיים.
- הציפייה: הטמעת לימודי אלתור ותולדות הג'אז כחלק מתוכנית הליבה בכל בית ספר למוזיקה, מהיסודי ועד האקדמיה. המצוינות בג'אז חייבת להיות יעד לאומי.
6. נוכחות במדיה הציבורית
התעלמות המדיה הממסדית מהג'אז היא פגיעה בזכות הציבור לצרוך תרבות איכותית.
- הציפייה: הבטחת זמן שידור איכותי בשידור הציבורי להופעות חיות, ראיונות עם אמנים ותוכניות העשרה, כדי לחשוף דור חדש של מאזינים למצוינות הזו.
מועצת הג'אז הישראלי קוראת להחזיר את הג'אז למרכז הבמה.
עולם ללא ג'אז הוא עולם ללא אלתור, ללא דיאלוג וללא חופש. תמיכה ביוצרים ובמבצעים באמצעות תמריצים כלכליים וממסדיים אינה "חסד", אלא השקעה הכרחית בעתיד של חברה יצירתית, פתוחה וקשובה יותר.